תערוכת דרך הכסף

בארצות רבות סיפקו הבנקים ללקוחותיהם קופות חיסכון, שעוצבו בצורות שונות ונשאו את השם והסמליל של הבנק.
הורים, שביקשו להקנות לילדיהם הרגלי השקעה, חיסכון וראייה נכונה לעתיד הרחוק, נהגו להחזיק בבתיהם קופות חיסכון שיוחדו לילדים, ואלה למדו לאסוף פרוטה לפרוטה.
בשנות ה-50, החלו גם הבנקים בישראל לפתח תכניות חיסכון מיוחדות לילדים כדי לקדם נכונות לראייה עתידית – לטווח הארוך.
במקביל לקופות החיסכון גם עולם המטבעות עבר אבולוציה מרשימה החל מהמיל (המטבע הראשון של מדינת ישראל) עוד מתקופת המנדט הבריטי ועד השקל של ימנו.
בד בבד המסחר בניירות ערך בארץ ישראל החל בשנות ה – 30 בעקבות העלייה של בנקאים יהודיים שנמלטו מגרמניה הנאצית.
בנק אנגלו-פלשתינה המנדטורי, שלימים הפך לבנק לאומי לישראל, הקים ב-1935 את "לשכת החליפין לניירות ערך". לשכת החליפין תפקדה כבורסה קטנה בה נסחרו ניירות ערך, במשך שעה מדי יום, על פי הכללים המקובלים בבורסות אירופיות. המסחר התנהל בבנק, במשרדו של מר מרדכי פנחס חסון. בתקופה זו נסחרו כ – 25 ניירות ערך שונים, חלק מהחברות שנסחרו אז, נסחרות עד היום בבורסה לניירות ערך בתל אביב, בהן: בנק הפועלים, הכשרת היישוב, קירור והספקה ונחושת השקעות. כבר אז הבינו את המושג השקעה לטווח הארוך.